החלטה בתיק ת"א 41269-10-11

1.         לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע החלטתי מיום 27.7.12 על פיה נדחתה בקשת המבקש (להלן גם: המינהל"), להורות על עיכוב הליכים בתיק זה.

            המשיבים 1,2 (להלן: "המשיבים") הגישו תביעה כספית כנגד המינהל וכנגד משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה"). ההליכים נגד האגודה עוכבו בשל קיומה של תניית בוררות בין האגודה למשיבים.

            בקשת המינהל לעיכוב הליכים כנגדו, עד שיסתיים הליך הבוררות בין המשיבים לאגודה נדחתה, והמינהל הגיש בר"ע על החלטתי זו. במקביל, הגיש המינהל בקשה זו לעיכוב ביצוע שכן אלמלא כן,  על הצדדים לקיים הליכים מקדמיים ולהגיש תצהירים ואף נקבע מועד לשמיעת ראיות.

2.         לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים, שכן מן הראוי ואף מן היעילות וההגינות שקודם כל תידון השאלה האם נגבו כספים אסורים על ידי האגודה. המבקש הפנה לכך שבהתאם לדוקטרינת הליך תלוי ועומד יש  להמתין תחילה לסיום הליך הבוררות בין המשיבים לאגודה. לטענת המבקש, קבלת התביעה כנגד המינהל מותנית בכך שייקבע במסגרת הבוררות כי האגודה נהגה לא כדין וגבתה כספים אסורים כנטען על ידי המשיבים. המבקש הוסיף, כי פסק הדין בהליך הבוררות יהווה מעשה בית דין וככל שייקבע שהאגודה לא גבתה כספים אסורים, יהיה המבקש רשאי להדוף התביעה כנגדו לאור אותו פסק דין.

            המבקש הפנה לכך שמאזן הנוחות אף נוטה לעיכוב ביצוע המשך ההליכים עד להכרעה בבר"ע, שכן ככל שיימשכו ההליכים, הדיון בבר"ע יהפוך לאקדמי ותאורטי.

3.         המשיבים התנגדו לבקשה והפנו להלכה כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים.  לטענת המשיבים סיכויי הבר"ע קלושים והאינטרס שלהם לקידום בירור התביעה גובר.

דיון :

4.         ההלכה הינה כי רק במקרים חריגים בהם סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע החלטה עליה מערערים.

            לעניין סיכויי הערעור אינני מוצאת לקבוע כי הערעור "חסר סיכוי" ומוצאת אני לאמץ את דברי בית המשפט בבש"א (מחוזי י-ם) 3992/06 מדינת ישראל  אגף המכס המע"מ נ. פרמה גורי בע"מ: " קשה לכל שופט להעריך את סיכויי הצלחת הערעור על פסק דין או החלטה עליה עמל. לכן- לצורך עניין זה בלבד- אניח לטובת המבקשת כי אכן יש לה סיכויים לזכות בבקשת רשות ערעור".

            כאמור, נוכח הנימוקים המפורטים בבקשה , לא אוכל לקבוע כי לא ניתן היה להגיע גם להחלטה שונה מזו אליה הגעתי, אף כי אני לא סברתי כך.

5.         השיקול העיקרי אשר שיכנעני להיעתר לבקשה דנן, הינו שיקול מאזן הנוחות: אם יקודם ההליך ותבוצע ההחלטה במובן של קיום הליכים מקדמיים, הגשת תצהירים ואף שמיעת ראיות, יסוכל הליך הערעור ולא תהיה עוד כל משמעות להחלטה בערעור, אף אם יתקבל. זאת ועוד, אי עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבר"ע, עלולה להביא לקיום הליכים מיותרים ובזבוז זמנם של הצדדים ובית המשפט, לשווא, אם וככל שהבר"ע תתקבל.

            בעניין זה אפנה להחלטתו של כב' השופט אורנשטיין מיום 8.12.11 בע"א (מחוזי ת"א) 26071-11-11 פרקליט המדינה מר משה לדור נ. אהוד אולמרט, שם נידונה בקשה דומה, במסגרתה התבקש עיכוב ביצוע החלטה שלא להכיר בחסינות המבקש ולהמשיך בבירור התביעה. בית המשפט קבע:

            " דחיית בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההליך בבית משפט קמא, עד הכרעה בבקשת רשות הערעור, עלולה לגרום להליכים מיותרים, ואבהיר. אם ההליך בבית משפט קמא לא יעוכב עד ההחלטה בבקשת רשות הערעור, וייתכן אף עד אחר הכרעה בבקשת רשות עליה לבית המשפט העליון, ככל שתוגש, יידרש המבקש להגיש כתב הגנה, ולאחר מכן יתקיימו הליכים מקדמים, יוגשו ראיות ויוחל בשמיעת העדויות בתיק. תחזית אפשרית זו, מיותרת היא אם בקשת רשות הערעור תתקבל. איני רואה כל טעם בקידום ההליך בבית משפט קמא, והבאתו לידי בירור, שייתכן ואינו דרוש כלל ועיקר... אציין כי יישום ההלכה הפסוקה בדבר יעילות דיונית, על נסיבות המקרה שלפניי, מחייב את המסקנה לפיה יש להורות על עיכוב בירור ההליך בבית משפט קמא (ראה רע"א 10227/06 אינדיג נ. בובליל (2007)). גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, זאת מחמת שאם תתקבל הבקשה, תהייה הפגיעה במשיב פחותה מזו של המבקש. בהקשר זה אציין כי התביעה הוגשה לפני זמן לא רב, כך שדחיית בירורה, עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור, לא תגרום לפגיעה קשה במבקש, ומבלי שאקל ראש ברצון להביא תביעות לידי בירור. מכל מקום, הפגיעה במבקש, תהייה שולית לעומת הפגיעה במשיב, אם הבקשה תדחה, שכן במצב דברים זה, מחוייב המבקש להגיש כתב הגנה, להתדיין בבקשות ביניים ויתכן אף להגיש ראיות, שכל אלה כרוכים מטבע הדברים, בהכבדה אישית על המבקש, זאת בצד עלויות כספיות שיידרש להן".

            וראה גם בש"א 3996/06 המוזכר לעיל:

            " מן הראוי להוסיף פן זה לדיון: הנימוס  בין הערכאות, ולבטח בין בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, מחייב כי בית המשפט העליון לא יועמד בפני מצב מוגמר באופן שהכל כבר בוצע והדיון בערעור יהיה אקדמי. כך אין ראוי לנהוג".

            וכן:

            " יתרה מזו, ההליך העיקרי אינו עוסק בצווי מניעה או בנזק מתמשך אלא זו תביעה להשבה של כסף שכבר שולם על ידי המשיבה למדינה. זכאית המשיבה, ככל מתדיין, ליומה בבית משפט וייתכן ותזכה בתביעתה אך אין לתיק זה כל דחיפות ובהילות השונים מכל בעל דין התובע ממון ומצפה לקבלו".

6.         בהתאם, גם במקרה דנן, המשיבים לא הצביעו על כל נזק שייגרם להם כתוצאה מעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. המדובר בתביעה כספית שהוגשה לפני שנה בלבד ולכל היותר, באם יידחה הערעור יהיה מדובר בעיכוב של מס' חודשים בבירורה. מנגד, ככל שתידחה הבקשה, תהפוך החלטת בית המשפט "חלוטה" והליך הערעור יהפוך אקדמי בלבד, זאת בנוסף לבזבוז הזמן והמשאבים, אם וככל שהבר"ע תתקבל.

            לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע החלטתי נשוא הבר"ע. משכך, בירור התביעה מעוכב עד לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור.